ללמוד מחדש מזה יום זיכרון

13.05.2024

אתמול היה יום הזיכרון, יומיים הייתי נעול רגשית ולא הצלחתי להבין מה קורה איתי אולי זה כי עוד לא באמת פרקתי מאז תחילת המלחמה וקיוויתי שעכשיו זה הרגע… הגיע הזמן והמקום לעשות את זה אבל זה לא קרה הטקס היה גרוע מידי, רק בצפירה ברגע אחד ובשניה שלא ציפיתי איכשהו  היא הפתיעה אותי ולא הספקתי אפילו לבדוק בטלפון מתי מגיע כבר מגיעה הצפירה כמו כל שנה, הפעם זה הכה בי ובלי כל הכנה גם הדמעות שמילאו אותי בשניה מ0 ל100 לא הייתי מוכן או הכלתי בכלל את האירוע. ביום הזיכרון רק ניסיתי להגיע בזמן ולהיות לצד הקבר שלו כמובן שכמוני כל עם ישראל ולעלות לבית הקברות היה פריבילגיה אז עמדתי שם צפוף כמו במחנה יהודה בפורים וסתמתי תפה אבל לא היה אווירה של לפרוק לא היה מקום ואנשים רק רבו אחד עם השני על מרחב אישי זה הסיט את המחשבה.
כשכולם הולכים אתה עומד מול שיש עם שם לא מצליח להבין ולהכיל את זה אז אתה רק מדמיין ונזכר בבנאדם שמתחת לזה איתי כהן הגבר שבגברים ולידו עוד שיישים הגיבורים והחברים שקבורים אחד ליד השני… כמה שיחות מלחמה עם חברים על עוד קבר הפעם זה מירון לוחם התת קרקע הדגול והסוטה אומר שלום גם לחבר ליחידה לידו, תמונה וזזים הוא יחכה  שם לשנה הבאה ולעוד סבב של ערק מהצוות שלו.
עצמאות לא היה כח ולא היה חברים להיות איתם אז נסעתי לשחר חיכיתי שתחזור מחברות כדי שנלך לישון פשוט.
היום טיפה השתחרר לי לא יודע אפילו למה אולי כי זה פשוט עבר אני לא מצליח לקרוא את עצמי בשלב הזה.
מפגש כיפי עם נדב ואח שלו שיחות על בנות כמובן שני מפגרים עם חיוך כובש.
.חוזרים יין אוכל תאילנדי סאוט פארק סקס טוב ולבסיס.
.והנה אני בקו 960 בדרך לעלות על 437 כדי להגיע למחנה עמנואל גוליס לעוד משימה מיוחדת של יחידת יהל”ם שום דבר לא השתנה… אולי קצת השיער13